בנק מזרחי טפחות רמת גן סניף אורלוזורוב 20413 נ' נוף גנים בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה שהגיש הבנק התובע בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת1 חברת נוף גנים בע"מ וכנגד הערבים לה – הנתבע 2 שרפי אופיר בעל מניות ומנהל הנתבעת1 אשר חתם לטובת הבנק על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לפרעון חובות הנתבעת 1, וכנגד הנתבעת 3 שרפי יוסף מיטל, אשתו של הנתבע 2 אשר חתמה על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסך של 520,000 ₪ כערבה לחובות הנתבעת 1.

2.סכום התביעה: 216,826 ₪ .מתוכו, יתרת חוב בעו"ש בצירוף ריבית חובה בסך של 8,490 ₪ וסך של 208,336 ש"ח בגין פיגור בתשלום הלוואות.

3.בתמיכה בבר"ל שהגישו הנתבעים כולם, הוגש תצהירו של אופיר שרפי מנהל ובעל מניות הנתבעת 1.

מתצהירו למדתי שהנתבעת 1 קרסה וחדלה מפעילות – סעיף 6 לתצהירו – בסמוך לאחר אוקטובר 2012.

4טענות הגנה בהתייחס לערבותו האישית של אופיר שרפי- לצד טענות בעניין חבות הנתבעת 1

לטענת הנתבע 2 ,אוחז הבנק התובע בשיקים העולים על סכום החוב הנתבע, אשר הופקדו לניכיון מהחשבון נושא התביעה וסורבו.

אלא שלטענתו, סירב הבנק להחזיר לנתבעת 1 את השיקים על מנת שהיא תגבה אותם.מנגד פעל עצמאית לגביית השקים הנ"ל וגבה כספים רבים. כל זאת בנסיבות בהן לא הפחית הסכומים שגבה מחובה של הנתבעת 1 ואף לא עידכן את ביהמ"ש בעניין זה.

בפועל נטענה טענה זו בהתייחס למכלול החוב הנתבע סתמית לחלוטין.

המצהיר , הנתבע 2, אופיר שרפי, הגם שניהל חברה בע"מ לא טרח לפרט את סכומי השיקים בהם אוחז הבנק לטענתו, לא כל שכן, את הנסיבות בהן סורבו.

כל שלמדתי מבקשתו ומעדותו בפני הוא כי הבנק הגיע להסדר עם אחד ממושכי השיקים – חברת יובלים ש.ד.י בע"מ לתשלום 30,000 ₪ בתשלומים. אלא שהסכם זה נכרת בתאריך סמוך לתאריך הגשת התביעה. ההסכם נכרת ב- 22.7.13 והתביעה הוגשה ב- 28.7.13, ולא זאת אף זאת אלא שהתשלום הראשון על פי ההסכם שצורף לתצהירו היה צפוי כחודש לאחר חתימתו.

לטענת המבקש 2, פתחה הנתבעת 1 את חשבון הבנק אצל המשיב בחודש מאי 2011. לטענתו, הובטחה לנתבעת 1 מסגרת אשראי של 150,000 ₪ כנגד ערבותו האישית לצד מסגרת ניכיונות כנגד שיקים שיופקדו בחשבון.

על כתב הערבות מתמדת לאבטחת כל חוב חתם בעצמו בסמוך למועד פתיחת החשבון מאחר והוא בעל השליטה היחיד בנתבעת 1 וכפי שעשה בכל חשבונות הבנק של החברה בבנקים אחרים.

לגירסתו בסעיף 10 לתצהירו, לאחר פתיחת החשבון ,הודיע לו הבנק המשיב, כי נמלך בדעתו, והודיע לו כי אינו מוכן להעמיד אשראי לחברה כנגד ערבותו האישית של הנתבע 2 מאחר וכבר היה ערב לחובות לא מבוטלים שהיו לנתבעת 1 בבנקים אחרים.

בשלב ראשון דרש הבנק שיעבוד נכסים כערובה לתשלום חובות הנתבעת 1 ומשהתברר כי נבצר ממנו להעמיד שיעבוד נכסים להבטחת חובות החברה, נדרש להמציא ערבה נוספת, את רעייתו "אשר תחליף את ערבותי האישית"- סעיף 10 סייפא לתצהירו.

בנסיבות בהן כבר הסתמך על האשראי שהובטח לו, בלית ברירה לגירסתו, פנה אל רעייתו על מנת שזו תחתום על ערבות, חרף התנגדותה העקרונית.

במקביל טען, כי סיכם עם הבנק כי ערבות רעייתו תוגבל לתקופה של שנתיים ימים פרק זמן במהלכו יוכל הבנק להתרשם מהפעילות העסקית של הנתבעת 1.

בהסתמך על מסכת עובדתית זו טען המצהיר – הנתבע 2 ,כי במועד בו חתמה הנתבעת 3- מיטל על כתב הערבות לחובות הנתבעת 1 , פקעה למעשה ערבותו האישית. זאת בהתאם לסיכום הדברים עם הבנק שדרש החלפת הערבויות ולא המצאת ערב נוסף, כך לשיטתו סעיף 14 לתצהיר.

אופיר שרפי נחקר על תצהירו.

במהלך עדותו טען, ושוב סתמית, כי הבנק גבה לפחות 50 אלף ₪ על חשבון החוב הנתבע וחשבון הנתבעת 1 לא זוכה – עמ' 4 שורה 25.